תאור המערה: 

 

כללי:

מערת טור א צפא הינה מערה גדולה (אורכה הכולל 441 מ') שהתפתחה בתהליכי המסה פראטים-היפוגנים, בסלע דולומיט ודולומיט גירי מגיל קנומן (תצורת כסלון). 

המערה נמצאת במצוק תלול שמעל הגדה המערבית של ואדי איצחה ,בכפיפה המערבית של קמר חברון, במקום שסלעי חבורת יהודה נטויים בו ב-20 מעלות לכיוון מערב־צפון־מערב. הכיוון הכללי של ציר האורך של המערה הוא מערב־צפון־מערב, בהתאם לנטיית השכבות. אורך המערה 441 מ', והיא הגדולה במערות המורדות המערביים של ההר בישראל והגדולה בישראל בתצורת כסלון. חרף ריחוקה ומיקומה בלב אזור ערבי הייתה המערה מוכרת למטיילים יהודיים מחוגי המשוטטים בירושלים עוד לפני הקמת המדינה. לאחר מלחמת ששת הימים, פקדו את המקום מדי פעם מדריכי בית־ספר שדה בכפר עציון, והיא זכתה לתיעוד ראשוני. המערה זכתה למחקר ותיעוד מעמיקים יותר בשנת 1985 ומאוחר יותר בשנת 1998 ע״י דוד עמית ועמוס פרומקין. עד לגילויים האחרונים במערת עבוד ובמערת התאומים. מערת טור א צפא הייתה מערת המפלט המוכרת היחידה מחוץ לתחומי מדבר יהודה וספר המדבר.

 

 

הגיאולוגיה של המערה:

 

לתצורת כסלון שני פרטים באזור זה: הפרט התחתון משוכב היטב עם עדשות צור, והפרט העליון מסיבי.

בפני השטח יוצר הפרט התחתון בעיקר מדרון תלול, ואילו חלקו העליון של הפרט המשוכב יחד עם הפרט המסיבי יוצרים מצוק בולט. 

המערה מורכבת משני מפלסים עיקריים המפלס העליון הוא דיסקורדנטי לשכבות — עובר מן הפרט המשוכב באזור הכניסה לפרט המסיבי בחלקו הפנימי. מפלס זה מורכב ממחילה גדולת ממדים, המגיעה באולם 1 לממדים של 11x13x15 מ׳. מחילה ִמשנית (ב׳ במפה) מסתעפת סמוך לכניסה ומגיעה לפתח נוסף, גבוה, של המערה (ג׳). 

המפלס העליון התפתח לאורך שתי מערכות סידוק ראשיות, שכיוונן 352 מעלות (קטעים א, ג, ה, ח) ו 277 מעלות (קטעים ב, ד, ז, ט). במפלס העליון מצויות כיפות המסה מעוגלות ודפנות מוחלקות, המעידות שכאשר נוצרה הייתה המערה מלאה במים. אין סימני חדירת מים בתקרה ונראה, שהמים חדרו מלמטה או מהצד בתנאים ארטזיים האופייניים לשולי קמרים. תנאים אלה שררו במפלס המערה בתקופת הניאוגן, לפני התרוממות במת ההר. 

המפלס התחתון של המערה התפתח כולו בפרט המשוכב של תצורת כסלון, לאורך מישורי שיכוב בכיוון נטיית השכבות, וניכרת בו השפעה שולית בלבד של מישורי סידוק. מפלס זה מורכב ממחילה צרה יחסית עם התפתחות מקומית של מערכת מחילות מקבילות. בחלקו המזרחי התפתח המפלס התחתון במקביל לקטע ה–ז שבמפלס העליון. הכניסה למפלס זה היא מקרקעית אולם ו, האולם המרכזי של המערה. המורפולוגיה של המפלס התחתון רומזת להתפתחות בתנאים פראטיים עם זרימה בכיוון נטיית השכבות אל בסיס ניקוז שהתפתח במערב.

לפיכך נראה, שהמפלס התחתון מאוחר בהתפתחותו למפלס העליון, ומייצג את סיום השלב הארטזי בתולדות המערה. על־פי ִשחזור זה מייצגת המערה שני שלבים בהתפתחות הפלאוהידרולוגית של קמר חברון. 

בקרקעית המערה הצטבר מילוי של עפר, גואנו (הפרשות עטלפים) ואבנים עד לגובה

של שני מטרים ויותר. בפתח המערה התקשה המילוי במטריקס של קלציט, והוא כולל שם ממצאים פרהיסטוריים. המערה עצמה דלה במשקעים כימיים (ספלאותמים).

 

 

הארכיאולוגיה של המערה

 

בפתח המערה נמצאת הצטברות של ְּברקציה ובה שברי כלים ופסולת כלי צור, האופייניים לתרבות המוסטרית, המעידים על פעילות במקום בתקופת הפליאולית התיכונה. (50-200 אלף שנים לפני זמננו). בין מעט החרסים שנמצאו במחילות המערה מצויים שברים מספר מהתקופה הכלקוליתית, אך רוב החרסים שהתגלו הם שברי קנקנים מהתקופה הרומית הקדומה על־פי עדותו של ערבי מאחד הכפרים הסמוכים למערה, שהתמחה בגילוי מטבעות בעזרת גלאי מתכות, ורכש ניסיון מוכח בזיהויים, התגלו במערה יותר מ-25 מטבעות בר־כוכבא בעריכים שונים. 

למרות מיעוט הממצא הקרמי והספק באשר למידע הנומיסמטי, ניתן להניח, שהמערה

שימשה את מורדי בר־כוכבא בשלב כלשהו במהלך המרד — למסתור במהלכו, או (כפי שסביר יותר) כמפלט בסופו. בכך נוספת אפוא נקודה חדשה, אף כי צנועה, למפת אתרי מרד בר־כוכבא.

 

הערות: 

• ההגעה למערה מסוכנת מבחינה בטחונית ודורשת תיאום צבאי.

• ניתן להגיע אל פתח המערה בהליכה רגלית ממחנה תלם.

• במפלס העליון של המערה נצפו עשרות עד מאות עטלפי פירות, שהינם המקור לגואנו. במפלס התחתון נצפו פרטים בודדים של עטלפי חרקים.

• חרסים, הפזורים בכל חלקי המערה, תוארכו לתקופה הרומית  הקדומה. חלק מהחרסים מהתקופה הרומית הקדומה מתאימים לתקופת מרד בר-כוכבא.

• בכל חלקי המערה ישנן חפירות שוד רבות, שרידי פיח וכתובות גרפיטי בערבית

 

​

נערך על ידי יואב נגב, מתוך: 

מערת טור־צפא: מערת מפלט מימי מרד בר־כוכבא במערב הר חברון דוד עמית ועמוס פרומקין