כללי וגיאולוגיה:

 

מערת התאומים הינה מערה גדולה הנמצאת בגדתו הצפונית של נחל המערה, בגובה אפיק הנחל. המערה נוצרה בגיר דולומיטי מאסיבי של תצורת ורדים מגיל קנומן, בכפיפה המערבית של קמר רמאלה.

השכבות נטויות ב-22 מעלות מערבה. מערות דומות במיקום גאולוגי דומה מוכרות מצפון למערת התאומים, בשיפולי נחל שורק (מערות שורק ושמשון).

המורפולוגיה של המערה (דפנות ותקרה מוחלקות, כיפות המסה) מעידה כי היווצרותה ארעה כמערה מבודדת (בלי קשר אל פני השטח) מתחת מפלס מי התהום.

מים אגרסיביים עלו ככל הנראה מעומק רב דרך הבור הגדול (E) והתפשטו מראשו לשני עבריו, לכיוון אולם הכניסה ולכיוון אגף המפלט. סלעי מפולת מוחלקים על ידי המסה מעידים כי התמוטטות מסיבית התרחשה כבר כאשר החלל היה מוצף במי תהום.

זקיפים גדולים על גבי סלעי המפולת מעידים גם הם על קדמות המפולת.

המערה התרוקנה ממי תהום בעקבות התרוממות הרי יהודה, ואז החלה השקעת ספלאותמים (משקעי מערות כימיים), שרובם מרוכזים באולם הכניסה.

המערה נפתחה אל פני השטח עם התחתרות נחל המערה שחתך את האולם בקצהו הדרום מערבי. העדר ממצא ארכאולוגי קדום לניאולית מרמז כי ארוע פתיחת המערה התרחש בסוף הפליסטוקן, או שהכניסה למערה היתה תחילה אנכית ומנעה חדירת הומינידים לתוכה.

 

 

תאור המערה:

 

המערה בנויה בעיקרה מאולם רחב, מידותיו כ-60X60 מ' וגובהו המאפיין 10 מ'. פתח הכניסה פעור בצידו הדרומי של האולם, כ- 3 מ' מעל קרקעיתו.

מדרגות עץ הבנויות במקום מאפשרות התגברות על מכשול גובה זה. את רוב שטח האולם מכסה ערימת סלעים אדירה שנראה שמקורה בהתמוטטות תקרת המערה בעבר (סימנים ניכרים על התקרה). הערימה מכוסה ברובה בקרקע מהודקת וגואנו ובנקודות שונות התפתחו על גביה זקיפים ועמודים. בערימת סלעים זו ישנם מספר פתחים אשר מאפשרים גישה אל בינות ומתחת לערימה כמו למשל בצמוד לקיר הדרומי של המערה, ממזרח לפתח הכניסה, במרכז דרדרת ובמחילות הנמשכות מתחת לערימת הסלעים ופתחן נמצא בקירו הצפוני של הבור הקטן.

 

השקע הקטן (והשקע הגדול) זהו שקע סגור הנמצא בצידו הדרומי של האולם ותחום בסלעי מפולת, עמודים, וזקיפים. שקע זה (והשקע הגדול) נמצאים בנקודה הנמוכה ביותר באולם וייתכן שקרקעיתם היא קרקעיתו המקורית של אולם זה.

 

בפינתו הדרום- מזרחית של האולם נמצא חלל קארסטי קטן שהורחב בחציבה (C). מפלס קרקעיתו גבוהה מרצפת האולם הנוכחית ובו משקעי מערות פעילים. בקרקעית נחצבה בריכה רבועה (מידות הבריכה כ-2X2 מ' ועומקה כ-0.5 מ'), אליה מתנקזים מים שמטפטפים מגג המערה. מי הבריכה זורמים החוצה בתעלה חצובה ויורדים במדרגה מערבה. כיום המים נספגים בקרקע אך בעבר הם נקוו בבריכה בנויה.1 מנקודה זו צפונה יושרה הדופן המזרחית של המערה בחציבה. בדופן זו נחצבה תעלה שהוליכה בעבר מים אל הבריכה, ונסתמה עם הזמן בספלאותמים. תעלות נוספות, שאורכן עד מטרים ספורים, ורוחבן ועומקן 5-10 ס"מ, נחצבו במקומות שונים באולם הכניסה (מסומנות בקו כפול במפת המערה), במגמה לרכז מי טפטוף אל בריכות או כלי אגירה.

 

בצידו הצפוני של האולם, בינות לזקיפים ועמודים, ישנו מעבר רחב המוביל למחילה רחבה וגבוהה הנמשכת צפונה (D). בהמשכה של מחילה זו (כ-20 מ' מהאולם) מופרעת המחילה על ידי פיר אנכי רחב (E) אשר נמשך כ-3 מ' מעל לתקרת המחילה וכ-15 מ' מתחת רצפתה.

בצידו המרוחק של הקמין, בגובה מחילה D, ישנם שלושה פתחים צרים, קשים לגישה, המובילים למחילה צרה הנמשכת צפונה בשני מפלסים החוברים יחד ומובילים לחלל רחב – חלל F+G.

חלל זה מאורך בכיוון צפון-דרום ורוב קרקעיתו מכוסה סלעי מפולת, בוץ וגואנו. חלקו החיצוני של חלל זה (G) לח יותר ובו משקעי מערות פעילים רבים, לעומת חלקו הפנימי של החלל בו כמעט ואין משקעי מערות וסביבתו יבשה.

 

תולדות מחקר המערה:

 

המערה כונתה במאה ה-19 בפי תושבי האזור "מערת אום א-תואימין" (Mŭghâret Umm et Tûeimîn, כלומר "מערת אם התאומים").

המחקר המקיף הראשון במערה, שכלל תיאור מילולי ומיפוי מפורט למדי, נעשה על ידי ה-PEF (ק"ר קונדר וה"ה קיצ'נר), ב- 17 באוקטובר 1873.

בקצה הצפוני של המערה נתקלו החוקרים בפיר עמוק מאוד (להלן "הבור הגדול").

החוקרים לא ירדו בפיר ולא איתרו את המשך המערה לכוון צפון. בתיאור המערה נמסר מידע אודות מסורות ומנהגים של הפלאחים המקומיים, שייחסו למי המעיין הנובע במערה סגולות מרפא. הפלאחים אף סיפרו לאנשי הסקר מעשייה על השלכת נשים בוגדניות לתחתית הפיר.

בשלהי שנות ה-20 של המאה הקודמת ערך הקונסול הצרפתי בירושלים רנה נוויל חפירות בקרקעית המערה ומצא כלי חרס, עצם ואבן. הממצאים הללו תוארכו לתקופות הבאות: נאוליתית, כלקוליתית (התרבות הע'סולית), הברונזה הקדומה א'(?), הברונזה התיכונה ב'(?), הברזל, הרומית והביזאנטית.

 

בין השנים 1970 ל – 1974 נחקרה המערה בידי גדעון מן, מטעם החברה להגנת הטבע. מן התמקד במיפוי חללים שמתחת לערימת המפולת הגדולה באולם, וכן בבדיקת "הבור הגדול" וגילה בדופנו את המחילות המוליכות אל האגף הפנימי.

מן מיפה את האגף וליקט ממצאים, כגון כלי חרס וזכוכית, שתוארכו לתקופה הביזאנטית. החל מ-2009 נחקרת המערה על ידי המרכז לחקר מערות והמחלקה לארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן (בהובלת פרופ' בועז זיסו ופרופ' עמוס פרומקין).

במסגרת מחקר זה נבחנו התקופות הארכיאולוגיות המוצגות במערה ובראשן הפעילות בה במלך מרד בר כוכבא וכן נבחנה מחצבת ספלאוטמים בחלקה הפנימי של המערה.

 

הערות:

 

  • הגישה אל המערה אפשרית בהליכה רגלית דרך אפיק נחל המערה.

  • הביקור באולם הכניסה אפשרי בהליכה על שביל עץ שהותקן במקום. הכניסה אל חלקה הפנימי של המערה דורש ירידה מהשביל וכן שימוש בחבל בחציית פיר E. פעולות אלו אינן חוקיות ללא אישור מהרשויות.

  • במערה משתכנים עטלפי חרקים. הכניסה אל המערה בחודשי החורף והאביב מטרידה את מנוחתם ואסורה על פי חוק.

 

 

בנוגע לפעילות הארכיאולוגית שנחקרה במערה ראה:

 

Zissu B., Langford B., Porat R., and Frumkin A., 2009. Finds from the Bar Kokhba Period from the Teomim Cave. in: H. Eshel and R. Porat (eds.). Refuge Caves of the Bar Kokhba Revolt, Second Volume. Jerusalem. pp. 402-422 (Hebrew).

Zissu B., Eshel H., Langford B., and Frumkin A., 2009. The Coins from the Teomim Cave. in: H. Eshel and R. Porat (eds.). Refuge Caves of the Bar Kokhba Revolt, Second Volume. Jerusalem. pp. 423-453 (Hebrew).

Zissu B., Porat R., Langford B., Eshel H., Stiebel G., and Frumkin A., 2009. Me'arat Ha'Teomim – A Refuge Cave from the Time of the Bar-Kokhba War in the Western Jerusalem Hills. in: E. Baruch, A. Levi-Reifer and A. Faust (eds.). New Studies on Jerusalem 15. Bar-Ilan, Ramat-Gan. pp. 175-186 (Hebrew).

Zissu B., Eshel H., Stiebel G.D., Porat R., Langford B., Davidovich U. and Frumkin A., 2009. Finds from the Bar-Kokhba Period in the Teomim Cave in the Western Jerusalem Hills. Qadmoniot 138. pp. 118-121 (Hebrew).

Zissu B., Eshel H., Langford B. and Frumkin A., 2010. Coins from the Bar Kokhba Revolt Hidden in Me'arat Ha-Teomim (Mugharet Umm et Tueimin), Western Jerusalem Hills. in: D. Barag and B. Zissu (eds.). Studies in Honour of Arnold Spaer [INJ 17]. Jerusalem. pp. 113-147.

Zissu B., Klein E., Davidovich U., Porat R., Langford B., and Frumkin A., 2011. A Pagan Cult Site (?) from the Late Roman Period in the Teomim Cave, Western Jerusalem Hills. in: E. Baruch, A. Levy-Reifer and A. Faust (eds.). New Studies on Jerusalem 17. Bar-Ilan, Ramat-Gan. pp. 311-341 (Hebrew).

Zissu B., Porat R., Langford B., and Frumkin A., 2011. Archaeological Remains of the Bar Kokhba Revolt in the Teomim Cave (Mŭghâret Umm et Tûeimîn), Western Jerusalem Hills. Journal of Jewish Studies 62/2. pp. 262-283.

Frumkin A., Davidovich U., Langford B., Porat R., Ullman M., Zissu B., (2013). In-situ dating of ancient quarries and the source of flowstone ('calcite-alabaster') artifacts in the southern Levant. Journal of Archaeological Science.

1 הבריכה נזכרת בתיאורם של קונדר וקיצ'נר שציינו כי היא סתומה (filled up); הבריכה סומנה בתכניתם (Conder and Kitchener 1883: 148). שרידי הבריכה נראו עדיין בראשית שנות השבעים של המאה הקודמת: "בתחתית המעלה נראים בבירור שרידי בניה של בריכה נוספת, שנהרסה" (מן תשל"ח: 162) ואינם נראים היום.

 

שם המערה: מערת התאומים

נ.צ: 152036/125974

מיקום: נחל המערה

גובה: 375 מ' מעל פני הים

 

האתר פותח ומנוהל על ידי יואב נגב, כל הזכויות שמורות