תאור המערה:

 

הוטת הג'רמק נמצאת בפרט התחתון של תצורת דיר חנא מגיל קנומן (תצורת חמימה אצל אליעזרי, 1959). הסלע הוא בעיקרו דולומיט משוכב, חלקו דמוי קירטון עם בולבוסי צור. בין שכבות הדולומיט מופיעים לעיתים אופקי חוואר דקים. 118 מ' מעל בסיס התצורה, קיים אופק של גאודות קוורץ, הידועות בכינוי "אבטיחי אליהו" )ביין, 1967(. בעומק של 26 מ', ב"מרפסת" בהוטת הג'רמק, מצאנו )ע.ז.( גאודות קוורץ, שנותרו לאחר המסת הדולומיט המקיף אותן. מקורן כנראה באופק הנ"ל. לפי סימן סטרטיגרפיה זה, חודרת הוטת הג'רמק, בחלקה התחתון, אל תצורת דולומיט כמון.

ההוטה בחלקה הגדול, מפותחת בסלע שאינו מצטיין במוליכות הידראולית גבוהה, והוא מוגדר כאקוויטרד (ביין, 1967). הפרט העליון של תצורת דיר חנא, המופיע מעל פתח ההוטה, הוא קירטוני ואוויקלודי באופיו; לפיכך אין להניח שההוטה היתה מפותחת בגובה רב מעל הפתח הנוכחי, בתקופות שפני השטח היו גבוהים יותר. לעומת זאת, בתחתית ההוטה אין שכבת סלע המונעת את המשך התפתחותה. ההוטה יכולה, על-כן, להתפתח לעומק של כ-80 מ' נוספים, עד בסיס הדולומיט של פרט פרוד בתצורת כמון.

 

האופי הקירטוני למחצה של סלעי תצורת דיר חנא, מונע, בדרך-כלל התפתחות תופעות קרסטיות בתוכם. 

 

פני השטח בגוש הר מירון מסגירים גם הם עובדה זו: מעטים בהם הטרשים ומרבית השטח מכוסה קרקע. רוב המערות הגדולות בגליל התפתחו בסלעי תצורות סכנין ובענה.

ההוטה נמצאת כקילומטר אחד ממערב לציר הקמר של הר מירון, המהווה גם את קו פרשת המים הגיאולוגי של

האזור )ביין, 1967(. נטיית השכבות כאן היא קטנה. כ-2° לצפון-מערב. בגלל קרבת ההוטה לציר הקמר, אין לה אגן ניקוז תת-קרקעי גדול, ולפיכך אין להניח שנוצרה כתוצאה מהמסה פראטית )של מי-תהום(. המים שיצרו את ההוטה מקורם, אם כן, במשקעים היורדים על פני השטח בסביבה הקרובה.

מדוע התפתח בור קרסטי כה עמוק ומורכב במסלע שאיננו אידיאלי להתפתחות קרסט? הסיבה לכך נעוצה, כנראה, במערכת הסידוק המפותחת, אשר במקום. הוטת הג'רמק התפתחה בעיקר לאורך מערכת סידוק, שכיוון הסטרייק שלה 185°. עיקר ההתפתחות האופקית של ההוטה, התרחשה מצפון לדרום, לאורך קווי הסידוק (ראה מפה) וכך גם אירע להתפתחותה האנכית. סדק זה היווה צינור הולכה ראשוני, שעבר דרך כל הפרט התחתון של תצורת דיר חנא. שכבות הסלע, בעלות המוליכות ההידראולית הנמוכה, יצרו סביב ההוטה אופקי מים שעונים, ואלו ניקזו מים לתוך הסדק, שהפך לנקז מרכזי בסביבתו. השכבות נושאות המים שהתנקזו לסדק גרמו להתפתחות אופקית מסוימת של חלל ההוטה, בנוסף להתפתחות האנכית שחלה במורד הסדק. כך מוצאים בתוך ההוטה, בעומק של 10 מ' ובעומק של 25 מ', מפלס אופקי של תקרה שטוחה, העוקבת אחרי מישור השיכוב. תופעה זו נדירה בדרך-כלל בקמינים; צורתם של אלה לרוב כשל חרוט, שקצהו העליון מחודד. למרות ההתפתחות האופקית המיוחדת, בנויה הוטת

הג'רמק בעיקר מקמינים אנכים. קמין הוא תופעה טיפוסית של קרסט ואדוסי (פרומקין, 1984). קמינים נוצרים על-ידי זרימת פילם של מים אגרסיביים על דפנות הסדקים, הגורמת להרחבתם. ההוטה של הג'רמק בנויה ממערכת של שמונה קמינים המחוברים ביניהם. על סמך המבנה המורפולוגי, ניתן להבחין בשלושה שלבים עיקריים של היווצרות ההוטה, ובשלב נוסף של מילוי ושקיעה.

בשלב הראשוני לקיום ההוטה נוצרו הקמינים א', ד', ז', יג', יד'. נוצר מבנה מדורג, טיפוסי למערכת ואדוסית, המורכב מקטעים אנכיים (קמינים) וקטעים אופקיים (מחילות צרות). במשך הזמן התקדם תהליך ההמסה ויצר התחתרות לאחור של ההוטה – תהליך דומה באופיו לנסיגת מפלים בנחלים עיליים. תהליך זה בולט במיוחד בחלקים העליונים של ההוטה, עד לעומק של 70 מ'. נסיגה זו הגיעה לשיא בעומק של 30 מ' מתחת לפני השטח. כאן התרחשה הזרימה, בשלב הראשוני, סמוך לדופן הדרומית של קמין ד', ובשלב השלישי נדד קו הזרימה עד לדופן הצפונית של קמין ג' – מרחק של 40 מ' מקו הזרימה המקורי! נדידת קו הזרימה כאן, התרחשה לאורך הסדק העיקרי של המערה. החלל שנוצר הוא קניון ואדוסי זוהו מבנה אופייני למפל נסוג.

בחלקיה התחתונים של הוטת הג'רמק, מעומק של 120 מ' ומטה, נדד קו הזרימה באופן: כאן נשבתה הזרימה מידי פעם אל מסלול חדש, מועדף, ונתיב הזרימה הקודם נזנח. בשלב הראשון זרמו המים דרך מחילה יב' אל קמינים יג' ו-יד'. בשלב השני הועמק קמין ז', והמים מצאו בתחתיו מוצא חדש אל קמין ח'. מכאן זרמו המים במסדרון ט' לקמין י', וממנו במחילה צרה, אל קמין יג' ובחזרה למסלול המקורי, לקמין יד'. בשלב השלישי

התעמק קמין י', והמים מצאו מוצא בתחתיתו, דרך סדק צר, אל חדר יא'. כאן כיום המים בקרקעית החדר. 

 

תוך כדי השלבים שתוארו לעיל, הלכה ההוטה והתפתחה. כלומר: נפח החלל גדל בתהליך המסת הסלע על-ידי מי- זרימה אגרסיביים. כיום מתרחש תהליך הפוך בתוך ההוטה: מי-חלחול רוויים בתמס משקיעים טרוורטין. תהליך זה החל כנראה להתרחש בזמן התפתחות ההוטה, במקביל לגידול על-ידי מים אגרסיביים. שני התהליכים יכולים להתרחש בד בבד, בתנאי שקיימת הספקה של שני סוגי מים: מי-זרימה עשירים ב-CO2 ודלים בתמס, ומי- חלחול רווים בתמס קרבונטי. רוב המים הזורמים כיום לתוך ההוטה, אינם חודרים אליהו דרך הפתח, אלא דרך דפנותיה, מתוך סלעי הסביבה. בתחתית ההוטה חודרים המים לתוך אקוויפר פרוד של תצורת כמון.

טרם הוכח היכן נובעים המים בסופו של דבר. איך שלא יהיה, על-ידי מבנה ההוטה קשה להניח כי חליל שנפל לתוכה יכול לצאת ממעיין פקיעין (כפי שטוענת האגדה). מי החלחול השקיעו טרוורטין בצורות שונות ומגוונות בהוטת הג'רמק.

 

הערות:

  

 

• למגוון העצום של הצורות, קשה למצוא אח ורע במערות אחרות בישראל. קיימים כאן משטחי זרימה, נטיפים, זקיפים, פגודות, אוזני פיל, משקעי בריכות, הלקטיטים ואלמוגי מערות. כמו כן מצאנו במערה פניני מערות (Cave pearls) וזהו משקע מערות נדיר, שהתגלה כאן זו הפעם הראשונה בישראל! המקום הקרוב ביותר אלינו, שבו התגלו עד היום פניני מערות, הוא במערת קסראת, שמצפון-מזרח לבירות שבלבנון (1970 ,Middleton). פניני מערות הן ערך טבע מוגן (כמו כל שאר משקעי המערות) ואסור לפגוע בהן בכל דרך שהיא. 

• ההוטה של הג'רמק מסוכנת ביותר לכל מי שאינו מוסמך ומנוסה בטכניקות ה-S.R.T (טיפוס וגלישה). המבנה המסובך של ההוטה ועומקה הרב, גורמים לכך שחילוץ נפגעים מתוכה הוא מבצע קשה וממושך. תאונות במקום עלולות לעלות בחיי אדם. לפיכך, אסור באיסור חמור לרדת אל תוך ההוטה ללא שליטה טובה בטכניקות וציוד מתאימים. כל מבצע חילוץ מתוך ההוטה יהיה על חשבונם (כיסם) של המחולצים.

• ההוטה נמצאת בתחומי שמורת הטבע הר מירון, ואסור לרדת לתוכה ללא אישור מרשות שמורות הטבע. 

​

מתוך: נקרות צורים, חוברת מספר 10