תיאור המערה:

 

מערת האומה הינה מערת ענק המורכבת בעיקרה מקניון ואדוסי (ערוץ זרימה תת-קרקעי המנקז מים בתחום המאוורר) שהתחתר בסלע גיר וקירטון מגיל קנומן (תצורת כפר שאול).

בערוץ קיימת זרימת מים קבועה המשתנה בהתאם לעונות השנה (בין 4 קוב לשעה בקיץ ל-26 קוב לשעה בחורף).

כיוון הזרימה, שהוא גם כיוון מורד המחילה – מצפון-מערב לדרום-מזרח. לאורך הקניון הטבעי בולטת מורפולוגיית המסה ואדוסית שנוצרה על ידי מים אגרסיביים. בין השאר נצפו מיאנדרים (נפתולים), מדפים וצנירים וגלוני המסה (scallops).

 

המערה נחשפה במהלך חציבת פיר השירות של תחנת בנייני האומה של הרכבת בירושלים (הקו החדשA1 ירושלים – תל אביב), בין בנייני האומה לתחנה המרכזית. המערה נקטעה על ידי הפיר החצוב לעומק כ-75 מטר מתחת פני השטח, וכחמישה מטרים מעל התחתית (המתוכננת) של הפיר.

במעלה הזרימה, מצפון-מערב לפיר הרכבת, נשמרה מחילה מקורית בעלת חתך רוחב עגול, שנוצרה אולי מתחת למפלס מי התהום, במפגש של מישור שיכוב וסדק.

 

קטע זה מולא בהזרקת בטון כך שכיום הוא חסום למעבר. במורד הזרימה, בקטע הדרום-מזרחי של פיר הרכבת, נמשכת המחילה כשהיא הולכת ומתרחבת עד שהופכת לקניון שנעשה גבוה ורחב יותר בעקבות התחתרות הערוץ הואדוסי.

במרחק של כ-200 מטר מן הפיר החצוב במורד הזרימה יורד הקניון בסדרת מפלים קטנים, שגובהם הכללי מגיע לכדי 20 מטר. מעבר לאזור המפלים המחילה נמשכת בפיתולים חריפים (מיאנדרים) כשבמהלכם היא הולכת ומצרה. קמינים אנכיים, שגובהם מגיע עד כ-20 מטר, מתחברים אל תקרת המחילה.

 

מערת האומה היא הקניון הואדוסי הגדול והמרשים ביותר בארץ.

היא מצרפת את ישראל לרשימת מקומות שבהם יש נחלים תת-קרקעיים, השכיחים בעיקר באזורים טרופיים וממוזגים. למערה יש חשיבות הידרולוגית מאחר שהיא מאפשרת ניטור של מי התהום ומי דליפות מצינורות באזור תחנת הרכבת העתידית ומתחת לאזורים נוספים בעיר ירושלים.

​

כתב: עמוס פרומקין